מה הקשר בין קובה, לידה, הורות וחלומות שמתגשמים?

כשחלומות מתגשמים...

למי שלא יודעת, אני אשכנזיה מכל כיוון אפשרי. בגיל ההתבגרות נחשפתי לראשונה לבתים מסוג אחר, ונרקם בי בלי שאדע חלום, חלום שיהיה לי בית חם עם אוכל חם, שביום שישי בצהריים אני אגיש קובה ביתי ולא ממסעדה והבנים שלי ייתגאו מי אוכל יותר קובות... 

אחרי נישואי ניסיתי וניסתי, בהתחלה יצא קשה מדי, לפני זה לא אכיל, אחרי זה לא גלגיל...

אבל אחרי הפסקה ארוכה העזתי לנסות שוב. והנה החלום חי וקיים.

אפילו אמרתי לילדים שלי, שווה לי לגלגל קובות אפילו שימי חמישי ושישי כידוע עמוסים לעייפה ולברכה, כי אז אתם תתרגלו לזה, ולא תוכל (או תאכלו) שישי בלי קובה וכך תאלצו לעלות לבית הסבתא (אני) על טפיכם בעליכם/ נשיכם ולאכול קובה של אמא, או לפחות לקחת ליולדת שפטורה מעליית הרגל.

יותר מזה? 

גם עם החלות לקח לי שנים!!!

אמנם בתור ילדה ובחורה לא היה לי מושג של חלות אפיית בית לכבוד שבעס קויידש אבל בתור אברכית צעירה בטח ובטח שהיה לי!

למה רק החלות שלי מתפוררות? ושל כולן קסומות?? למה רק שלי לא אכיל וכל בית שאנחנו מתארחים מגיש חלות רחניות רוחניות וגם בריאות??? ניסיתי וניסיתי, התייאשתי ושוב חזרתי.

ואחרי עשור שנות נישואין, לערך, בסוף ברוך השם, שרתה הברכה בעיסה (אז מה אם לבכורה שלי לקח קרוב לעשור נסיונות ולא שנים עד שנתעלתה עלי בנושא, אין האב מתקנא בבנו ולא הרב בתלמידו.)

ומה כל זה קשור ללידה ולבלוג?

כנראה שבחיים יש תהליכים, כמה קשה... 

כנראה שדברים לוקחים זמן ונסיון, איזה אתגר!

ולא תמיד מצליחים, בכלל, בעצם.

כשאני מגלה אחרי לידה שהיתה התערבותית ש"יכולתי" ללדת אחרת (כאילו, כן, כי לכל לידה ההתרחשות המדויקת שלה)

או כשאני מגלה באמצע הריון שאני רוצה לתרגל הרפיות או תרגילים פיסיים לקראת הלידה.... ולא בטוח שאני יכולה או מצליחה.

כשאני מאד רוצה לידת בית אבל המציאות לא בטוח מתאימה,

ברור שזה להבדיל שונה מאד מקובה וחלות, למרות שגם קובה וחלות יכולות להיות בנפשנו ממש כנשים ואמהות.

יש תהליכים של ימים או שבועות, יש של שנים ויש של גלגול חיים....

כשחברה שלי היתה פה (זוכרת?) וראתה אותי לשה בצק סולת לקובה, אמרה לי: "איך רואים בתנועות שלך שאת מטפלת". איזה סבלנות, וכח... ואהבה.

לא רואים עשר שנים של אכילת כופתאות קשיחות וחלות יבשות,

כי מה שלא רואים מבחוץ, אצלי ואצלך ואצל כולנו, זה התהליך, זה כל הכישלונות, הייאוש, הקטנויות, ההשוואות.

האכזבה.

ובכל זאת, בסוף, יש קובה ויש חלה ויש טיפולים ויש בנות נשמות שכבר מגיל 6 מגלגלות ולשות , ושוקלות להיות מטפלות (איקווליבריו כמובן) שגם להן יהיו חלומות, ואכזבות וצמיחה חבויה ותוצאות לפעמים נגלות.

ולפעמים פחות....