הגוף שלי

הגוף שלי...

העצמות, שרירים, גידים, רצועות, שומן, כלי דם שלי...

שלך, שנתת לי לשכון בתוכו

אנחנו גדלים מבלי לתת לו את היחס הראוי ואת המקום הנכון,

ודווקא מתוך כך ניתן לו המקום המוטעה ונהיה העבד אדון לבעליו...

הכלי המופלא הזה, מופלא כל כך, אם אתה השקעת בו עד רמת התא,

הוא כל כך שלם, הוליסיטי, מרפא את עצמו, עובד ביחסי גומלין, מיוחד, מפליא ומעורר השראה

ועם זאת חוסר הידע שלנו והתנהלות שגויה מגיל ינקות גורם לנו להרוס אותו, להתמכר לחומרים מזיקים ותחושות גסות,

אין לנו עדינות ברמת הגוף, הוא היום זול, כל כך הרבה תנועות לא נכונות ומאכלים לא מתאימים אנחנו מכניסים לתוכו כל יום, לחץ ברמות על טבעיות, והוא נושא בנטל, לרוב, מבליג בשתיקה, אולי בכאב עמום או חד המנסה לגלות מה שקורה בפנים ולרוב מושתק.

המחלות הרציניות יותר, אנחנו יודעים, מגיעות בגיל מבוגר בד"כ לא על אף אחד מישראל, הגיל הזה כבר לא כ"כ רחוק ממני, והזרעים למחלות הללו נשתלים מילדותנו ולאורך כל ימינו, רק שלא רואים זאת מבחוץ, גם לא בבדיקות מעבדה.

האם מאוחר מדי?

האם אפשר לשנות?

איך ובאיזה קצב? איך נכון רק לי, בדיוק לי?

רפא אותי אבי, למד אותי סלחנות והערכה, למד אותי קשב ועדינות, למד אותי דיוק והתגברות, למד אותי לשמח בכל.

ובהקשר של פסח, הרבה פעמים אנו מסתכלות על הגוף כעל מצרים, תאוות האכילה, בריחת השינה, עונג השיזוף ומיני עידונים שונים... התחליף שאני מציעה הוא לא ללכת לכיוון השני ולהסתכל על הגוף כמקדש ולשרת אותו, אלא, רק, אולי לנסות להכיר אותו באור חדש, עדין, לשמוע מה הוא מספר, ולמה הוא נהיה מצריים? ולזכור שה' נתן לי אותו כדי שיישרת אותי עד 120 בעולם הזה, לעבודתו, לראות את הפלא בו כמו שאני רואה בפרח, באוקינוס, אולי יותר כמו "ה' איך אני יכולה לעבוד אותך בהרמוניה איתו ולא בדיסאוננס" אנחנו עושות ככ הרבה למען שמך איתו באמת... יולדות, מניקות, מנקות, מרימות, מחבקות, אוהבות, רצות לדבר מצווה הנקרא רמי לוי, מקווה, בנק, פעוטון, עבודה, גנון... תן לי לתת לי כח, תן לי לקבל ממך, תן לי להעניק בשמחה.

אני מציעה שבזמן הנקיונות נקשיב לגוף, נשמע אילו תנוחות עושות כיווץ או מתיחה מיותרת ואולי מבלי לוותר על פרוייקט המדפים העליונים/ הרווח הצר שמאחורי הארון וכד' נמצא פתרונות יצירתיים לעבודה נכונה, נזכור לנוח, נשתה הרבה מים חיים טובים ומנקים, נקשיב אם הגוף רוצה להיות מפעל לביעור כל החמץ הנותר בבית או שמא פן זה מכביד עליו, וכמה אורחים אני יכולה לארח בשמחה ובטוב לבב (ושמחת בחגך ולא ונשברת בחגיך) והכי חשוב, הכל בהבנה, בסלחנות ובהכלה... מברכת את עצמי בכל זה וגם אתכן, אם תרצו.

"ציהרא"- איזון גופני בהיריון, הכנה ללידה ודולה.